מלחמה מרחוק: איך מתמודדים כשהלב בארץ ואתם לא?
- Yael Segall
- 14 ביוני
- זמן קריאה 6 דקות
עודכן: 20 ביוני
השעה 3:47 בבוקר בלונדון. שירה מתהפכת במיטה ובודקת שוב את הטלפון. עוד הודעה מהמשפחה בתל אביב, עוד סרטון מחדשות, עוד דיווח שמצמיד את הלב לקיר.
לידה ישן בעלה הבריטי, שמבין שהיא עוברת משהו קשה - אבל לא באמת מרגיש את זה באותו עומק. "אני לא יכולה להרגיש שלמה פה, ולא יכולה לחזור גם" היא אמרה לי בפגישה. הקרע הזה בין המקום בו אתם נמצאים פיזית למקום בו הלב שלכם חי, הוא אחד מהכאבים הקשים ביותר שישראלים בחו"ל חווים בימים אלו.
אני שומעת את זה בכל יום בקליניקה. מטופלות ומטופלים משתפים אותי בתחושת החרדה שמלווה כל בוקר, בסטרס שקשה להסביר למי שלא חי את זה, בדאגה המתמדת למשפחה בארץ - ובקושי לישון בלילות. הגוף נמצא בלונדון, בפריז, בברלין – אבל המחשבות בארץ. בממ"ד של ההורים. בחדשות. בפחד שמהשנייה הבאה תבוא הבשורה שכולם חוששים ממנה. זו לא רק דאגה. זו סערה רגשית, מתמשכת, שגונבת את השקט מבפנים - בדיוק כשאתם צריכים אותו כדי לתפקד בעולם שממשיך כרגיל סביבכם.
כשהמשפחה בסכנה ואתם גרים רחוק
עבור ישראלים החיים בחו"ל, המלחמה אינה רק עדכון חדשותי - היא דאגה יומיומית,
חיה ונושמת. כל שיחה שלא נענית מיד, כל אזכור לאזעקה, כל תמונה שעוברת בוואטסאפ מציתה מחדש את הפחד. התחושה שאתם רחוקים מהאנשים הכי קרובים לכם, בדיוק כשהם זקוקים לביטחון, קשה מאוד. רבים מרגישים צורך לבדוק כל הזמן מה קורה, לשלוח הודעות, לוודא שכולם בסדר. זה מתבטא בעייפות נפשית, חוסר ריכוז, חרדות ולעיתים גם בתחושת אשמה על כך שאתם ממשיכים בשגרת יומכם בזמן שיקיריכם בארץ חיים בתוך מציאות אחרת לגמרי.
דאגה זו איננה דאגה רגילה - היא יכולה לאכול מבפנים. "אני לא יכולה לעצום עין בלילה. כל פעם שאני מקבלת הודעה, אני בטוחה שקרה משהו נורא", סיפרה לי דנה מאמסטרדם. הסמסים מגיעים בגלים: "נכנסנו לממ"ד", "יש אזעקה", "הכול בסדר", "עוד אזעקה". כל הודעה היא עולם שלם – תחילה הלחץ הנורא עד שהם עונים ואז ההקלה הזמנית עד להודעה הבאה. בודקים את הטלפון בלי סוף, מתקשים לישון, מתקשים לתפקד והדאגה לא מרפה - גם כשמנסים להמשיך כרגיל.
המתח הזה מתבטא גם בגוף – דופק מואץ בכל התראה, חוסר שקט כשאין עדכונים.
אתם מוצאים את עצמכם בודקים כל פוסט, כל תמונה, בוהים בחדשות ומחפשים רמזים. מתקשרים "רק לוודא שהכל בסדר". זו מערכת יחסים מתישה של אהבה, דאגה וחרדה – שאין ממנה מנוח.
כשהגוף מאותת - תסמינים פיזיים של מתח וחרדה
הדאגה המתמדת, חוסר הוודאות והצפייה הממושכת בחדשות גובים מחיר פיזי.
אל תתפלאו אם אתם חווים תסמינים גופניים שלא היו שם קודם. המתח הרגשי מתורגם ישירות לתגובות פיזיולוגיות.
שימו לב לסימנים כמו כאבי ראש מתמשכים או מיגרנות, מתח וכאבים בצוואר ובכתפיים, בעיות עיכול (כאבי בטן, בחילות, שינויים ביציאות) ודפיקות לב מואצות.
רבים מדווחים על קושי להירדם, יקיצות תכופות בלילה או סיוטים. אחרים חווים שינה מרובה ותשישות כרונית. באופן דומה, התיאבון עלול להיפגע – בין אם מדובר בחוסר תיאבון מוחלט או באכילה רגשית וצורך מוגבר במתוקים ופחמימות.
במצבי לחץ, הגוף מפריש הורמוני סטרס כמו קורטיזול ואדרנלין. הורמונים אלו מכינים את הגוף לתגובת "הילחם או ברח" (Fight or Flight), אך כשהמצב נמשך לאורך זמן, הם גורמים לשחיקה של מערכות הגוף, מחלישים את המערכת החיסונית ומובילים לתסמינים הפיזיים שאנו מרגישים.
חשוב לא להתעלם מהסימנים שהגוף שולח. כאבי ראש, עייפות, כאבי בטן, שינה לא סדירה או אובדן תיאבון - כולם יכולים להיות תגובות ישירות למתח רגשי ממושך. תנו מקום למנוחה, נסו טכניקות הרגעה, והקפידו על תזונה ושינה מאוזנת. עם זאת, יש מצבים שבהם חשוב לפנות לרופא. אם הכאבים, כמו כאב ראש או בטן – הופכים לחמורים או כרוניים, אם אתם חווים קוצר נשימה, כאבים בחזה, או שההפרעות בשינה ובאכילה פוגעות בתפקוד היומיומי לאורך זמן - אל תחכו! לעיתים, עצם שלילת בעיה רפואית אחרת וההבנה שהמקור הוא במתח – היא כבר התחלה של תהליך הריפוי.
להיות בעבודה – כשהלב בכלל במקום אחר
ולצד זה – גם העבודה נמשכת. המיילים, הפגישות, ה-deadlines. אבל כשאתם מתוחים, עייפים, לא מצליחים להתרכז - לא תמיד יש למי להסביר. חלק מהקולגות שואלים לשלומכם, מביעים אמפתיה כנה. ואחרים פשוט ממשיכים כרגיל, כאילו כלום לא קורה. ויש רגעים, שבהם אתם עומדים באמצע משרד שקט, בלב אירופה, בזמן שבלב שלכם יש אזעקה מתמשכת.
הפער הזה , בין הסערה האישית למה שמתרחש סביב, עלול להרגיש כמו ניתוק. כאילו אתם לבד בתוך מציאות שרק אתם חווים. אבל אתם לא לבד. התחושות האלה לגיטימיות, ואפשר ללמוד איך להתמודד איתן בלי לקרוס. לפעמים שיחה פתוחה עם מנהל יכולה לעזור. לפעמים צריך פשוט להוריד הילוך, גם אם לרגע - כדי לאפשר לנפש לנשום.
להישאר מעודכנים - בלי להיכנס לסחרור רגשי
אחת השאלות הכי כואבות שאני פוגשת בקליניקה בימים אלו היא: איך אפשר לעקוב אחרי מה שקורה בארץ מבלי לשקוע לחרדה מתמשכת? הגבול בין צורך טבעי להתעדכן לבין התמכרות שוחקת למידע הוא דק מאוד ולעיתים בלתי מורגש.
הכלל שעליכם לזכור: המידע חשוב, אבל התפקוד שלכם חיוני. קבעו לעצמכם שעות מוגדרות לבדיקת חדשות – למשל, בוקר וערב. בין לבין, תנו לעצמכם רשות לחיות את החיים שלכם, לטפל בילדים, לעבוד, להיות נוכחים במקום שבו אתם נמצאים.
בני זוג שלא מבינים את הסערה
אחד האתגרים בתקופה כזו הוא הפער מול בני זוג שאינם ישראלים. הם רואים אתכם דואגים, לפעמים אפילו נשברים, אבל לא תמיד מצליחים להבין את העומק של הקשר שלכם לארץ. עבורם זו אולי עוד ידיעה בחדשות כואבת, בעוד שלכם זו תחושת שייכות, זהות וכאב אישי.
"אתה פשוט לא מבין" כלים מעשיים לשיח מקרב
עבור בן זוג שאינו ישראלי, המלחמה עלולה להיראות כעוד סכסוך מרוחק.
הפער הזה עלול ליצור מתח ותחושת בדידות בתוך הזוגיות.
תקשרו בפתיחות: שתפו את בן/בת הזוג ברגשות שלכם. הסבירו להם מה המשמעות של ישראל עבורכם, על המשפחה והחברים שנמצאים שם. השתמשו במשפטים כמו "אני מרגיש/ה..." כדי לתאר את החוויה האישית שלכם. תקשורת רגשית כנה, המבוססת על עקרונות של תקשורת מקרבת, יכולה לחולל שינוי של ממש גם בזוגות שחווים פערים תרבותיים או רגשיים.
בקשו תמיכה קונקרטית: אמרו להם בדיוק מה אתם צריכים. "אני צריך/ה שתחבק/י אותי כשאני בוכה", "אני אשמח אם נוכל לדבר על משהו אחר לשעה", או "חשוב לי שתבוא/י איתי למפגש הקהילתי".
היו סבלניים: זכרו שהם חווים את המצב מבחוץ. ייתכן שהם לא יבינו מיד את עומק הכאב שלכם. תנו להם זמן לעכל ולהכיל.
כדאי לשתף את התחושות, לא את העובדות. לא צריך להסביר את כל ההיסטוריה רק את מה שהלב מרגיש. חשוב לבקש הקשבה, לא פתרונות. השתמשו באנלוגיות שהם יכולים להבין: "תאר לעצמך שהמשפחה שלך הייתה גרה באזור מוכה אסון טבע והיית רואה את התמונות בחדשות 24/7".
דווקא בתקופות כאלה, טיפול זוגי לזוגות מעורבים אינו מותרות, אלא צורך אמיתי.
עבור בן הזוג שאינו ישראלי, חשוב להבין שהקשר שלכם לארץ הוא לא רק זיכרון או מוצא - אלא חלק בלתי נפרד מהזהות שלכם.
כלים מעשיים לוויסות רגשי במלחמה מרחוק
הנה כמה טכניקות שיכולות להרגיע את החרדה:
טכניקת 5-4-3-2-1 לרגיעה מיידית: כשאתם מרגישים שהחרדה עולה, זהו 5 דברים שאתם רואים, 4 דברים שאתם שומעים, 3 דברים שאתם מרגישים, 2 ריחות ודבר אחד שאתם טועמים. הטכניקה הזאת מחזירה אתכם להווה ולמקום שבו אתם נמצאים.
שיח משפחתי: כשיש מלחמה בארץ, הרצון להיות מחוברים כל הזמן למשפחה הוא טבעי ואנושי. לפעמים תדברו איתם כמה פעמים ביום, לפעמים תשלחו רק הודעה – וזה בסדר. אפשר להסכים יחד על דרכי תקשורת שמרגיעות את כולם - כמו הודעת "הכול בסדר" כשצריך, כדי לא להיות דרוכים 24/7, אבל להישאר קרובים.
נשימות ומדיטציות: נשימה עמוקה ואיטית דרך האף למשך 4 שניות, החזקה של 4 שניות, ונשיפה איטית דרך הפה ל-6 שניות – תעזור לגוף לצאת ממצב חירום.
אפשר גם להיעזר במדיטציה מודרכת קצרה, כדי לעגן את עצמכם ברגע הזה ולהכניס אור של ריפוי פנימי.
איך לשמור על איזון נפשי מרחוק?
להתמודד עם מלחמה כשאתם רחוקים פיזית – זו אחת החוויות הרגשיות המבלבלות שיש. הלב בארץ, אבל הגוף ממשיך לתפקד במציאות אחרת. דווקא עכשיו, חשוב לזכור שלא צריך לבחור צד. אתם לא חייבים להיות "100% שם" או "100% כאן". יש דרך להיות מחוברים בלי להישחק, להיות נוכחים בחיים החדשים מבלי לנתק את הלב ממה שקורה בארץ. איזון רגשי נבנה מתוך הכרה במורכבות, קבלה עצמית וכלים מעשיים שמאפשרים להחזיק את שני העולמות – בלי להתפרק.
העצה הכי חשובה שאני יכולה לתת לכם היא: תנו לעצמכם רשות לחוות את כל הרגשות. החרדה, הפחד, הכאב - כולם מוצדקים. אל תנסו להיות חזקים יותר מהמתאים. החוזק האמיתי בא מקבלת הפגיעות שלכם ומבקשת עזרה כשאתם צריכים אותה.
חשוב לזכור שגם טיפול ברילוקיישן יכול להיות אפקטיבי במיוחד בתקופות כאלה, כשהמרחק הפיזי מהארץ נעשה מעמסה רגשית. הלב שלכם יכול להישאר מחובר לארץ גם כשהגוף שלכם במקום אחר.
לא משנה באיזו מדינה אתם, באיזו שפה אתם מדברים או מה מרחקכם מהארץ – הלב שלכם לא נמדד בקילומטרים. כל רגש שאתם מרגישים הוא אנושי ומובן. אתם לא צריכים להצדיק את הרגשות שלכם. רק להרשות לעצמכם להרגיש.
אני כאן בשבילכם. שלחו לי הודעה בוואטסאפ לפגישה.
